fbpx

תסמונת השחלות הפוליציסטיות (PCOS)

רקע

כ- 5-10%  מכלל הנשים בגיל הרבייה סובלות מתסמונת שחלות פוליציסטיות.

שחלות פוליציסטיות

שחלות פוליציסטיות

תסמינים קליניים

התסמונת אשר תוארה בשנת 1935 על ידי שטיין ולבנטל, מאופיינת במראה אופייני של שחלות (ציסטות קטנות מרובות) ובווסתות לא סדירות עד העדר מוחלט של הוסת ו/או דימומים לא סדירים הנובעת מהפרעה בתהליך הביוץ. קיימת הפרעה ברמות ההורמונאליות של ה- FSH  וה-LH, ועליה בדם של רמת ההורמונים הזכריים כגון הטסטוסטרון. עליה בהורמונים הזכריים גורמים גם לשיעור יתר (בעיקר בפנים, חזה, בטן ובירכיים), הופעת פצעים בפנים (אקנה), ועור שומני.

לעיתים קרובות התסמונת מלווה בעודף משקל והשמנה, ותסמונת מטבולית, עם סוכרת, יצור יתר של אינסולין, יתר לחץ דם (מעל 140/90), והפרעה ברמות השומנים בדם (רמות גבוהות של כולסטרול וטריגליצרידים גבוהים).

אחד התסמינים של התסמונת הינו אי פריון הנובע מהעדר הביוץ, או הביוץ הלא סדיר, והתסמונת והיא אחת מהסיבות העיקריות הגורמת לבעיית פריון (כ-30% מנשים עם אי פריון סובלות מהתסמונת).

בבדיקת אולטראסאונד נוכל לזהות את המראה האופייני של זקיקים רבים וקטנים המפוזרים בהיקף השחלה עם תשתית מעובה במרכז אשר זכה לכינוי של "מחרוזת פנינים".

סיבוכים ארוכי טווח של תסמונת PCOS

הפרופיל ההורמונאלי המאפיין את תסמונת השחלות הפוליציסטיות, הכולל עליה ברמות האנדרוגנים, בשילוב עם רמות אסטרוגן גבוהות ללא פרוגסטרון, עלול לגרום בנשים לבעיות רפואיות בנשים עם PCOS.

התסמונת קשורה לעליה בשכיחות של מחלות בגיל המבוגר, כולל סוכרת, יתר לחץ דם, עליה בשומנים בדם, ועליה בשכיחות טרשת עוקרים ומחלות לב. כמו כן, נשים אשר חשופות משך שנים לרמות גבוהות של אסטרוגן, ללא חשיפה לפרוגסטרון, בשל העדר ביוץ, חשופות לעליה בשכיחות של סרטו רירית הרחם וסרטן השד.

הגדרת תסמונת השחלות הפוליציסטיות

בשנת 2003 נקבע כי על מנת לאבחן את התסמונת נדרש כי יתקיימו לפחות שני קריטריונים, מבין שלושת הבאים:

  1. ביוץ לא סדיר.
  2. מראה אופייני באולטראסאונד – לפחות 12 זקיקים בקוטר של 2 עד 9 מ"מ ו/או שנפח השחלה יהיה בנפח מעל 10 מ"ל.
  3. עליה ברמות בדם של הורמוני המין הזכריים (אנדרוגנים) או ביטוי קליני של היפראנדרוגניזם, כגון: שיעור יתר ואקנה.

חשוב מאוד להדגיש כי ממצא של שחלות פוליציסטיות באולטראסאונד הינו ממצא שכיח, אשר איננו מעיד בהכרח על נוכחות התסמונת. בהעדר הפרעה בביוץ (נשים עם וסתות סדירות) אין מדובר בנשים עם PCOS, אלא בנשים בריאות, אשר יש להן ריבוי של זקיקים שחלתיים, ממצא הנצפה יותר בנשים צעירות.

הגורם והמנגנון לתסמונת השחלות הפוליציסטיות

עד היום טרם הוברר הגורם לתסמונת השחלות הפוליציסטיות. קיימים גורמים שונים הידועים כקשורים לתסמונת. המנגנונים העיקריים שתוארו הינם תנגודת לאינסולין ועליה ברמות האינסולין, המביאה לעליה באנדרוגנים והפרשת יתר של הורמון ה-LH, הגורם אף הוא לעליה באנדרוגנים. העלייה באנדרוגנים באחד מהמנגנונים האלו, פוגעת בהתפתחות הזקיק הזקוק לסביבה אסטרוגנית על מנת להתפתח והתוצאה הינה העדר ביוץ ורמות גבוהות של אנדרוגנים בדם.

קיימים מחקרים היום המצביעים על רקע גנטי, והתבטאות של התסמונת במשפחות.

כיצד מאבחנים את תסמונת השחלות הפוליציסטיות?

אבחון התסמונת מבוסס, בשלב ראשון, על ההיסטוריה הרפואית של האישה, בדגש על סדירות מחזורי הוסת והיסטוריה של ביטוי קליני להיפראנדורגניזם, כגון: פצעי אקנה בפנים ושיעור יתר. בהמשך, מבוצעות הערכה אולטראסונית של השחלות, פרופיל הורמונאלי ובדיקות דם ומעקב זקיקים, למעקב המחזור והביוץ.

לעתים, בפרט בנשים עם עודף משקל, יבוצעו גם בדיקות דם לרמות גלוקוז ואינסולין לאבחון עמידות לאינסולין והעמסת סוכר של שתית תמיסה המכילה 75 גרם גלוקוז. הבדיקה לא תקינה אם כעבור שעתיים רמת הגלוקוז בדם היא מעל 140 מ"ג לדציליטר. לבסוף, מומלץ גם לבדוק בדם האישה את רמות השומנים, הכולסטרול והטריגליצרידים, שכפי שהוזכר קיימת שכיחות גבוהה יותר של הפרעה בבדיקות אלו בנשים עם PCOS, כחלק מהסינדרום המטבולי.

הטיפול בנשים עם שחלות פוליציסטיות

הטיפול בנשים עם תסמונת השחלות הפוליציסטיות, מתחלק לטיפול בשגרה לנשים אשר אינן מעוניינות להיכנס להריון, ואז המטרה הינה להסדיר את המחזור והפרופיל ההורמונלי, ולמנוע את הסיבוכים ארוכי הטווח, וטיפול לנשים המעוניינות בהריון.

טיפול "בשגרה" לנשים עם תסמונת שחלות פוליציסטיות
(נשים שאינן מעוניינות בהריון)

מטרת הטיפול הינה להקל על התופעות והתסמינים של הנשים ולמונע את הסיבוכים ארוכי הטווח, באמצעות איזון המצב ההורמונלי. חשוב להדגיש, כי הטיפולים אינם מרפאים את התסמונת אלא מטפלים בתסמינים ובסיבוכים.

הקו הראשון מבוסס על דיאטה מאוזנת ודלת פחמימות להורדת משקל, ופעילות גופנית. הטיפול התרופתי, מבוסס בעיקרו על גלולות למניעת הריון, המכילות גם פרוגסטרון. הגלולות גורמות להסדרת המחזור, מפחיתות את ההורמונים הזכריים (האנדרוגנים) ומטפלות בתופעת האקנה. בנשים עם עמידות לאינסולין, ניתן לתת תכשירים אנטי סוכרתיים, כגון: מטפורמין (גלוקופאג', גלוקומין).

פרופ' אריאל הורביץ

הטיפול בנשים עם שחלות פוליציסטיות המעוניינות בהריון

הטיפול בנשים המעוניינות בהריון מבוסס על הסדרת הביוץ.

בנשים עם עודף משקל, מומלץ על דיאטה לירידה במשקל, ופעילות גופנית אשר משפרת את התגובה לאינסולין, ובמקרים לא מעטים גורמת לחזרה של הביוץ. בנשים עם השמנת יתר משמעותית מומלץ לשקול טיפול תרופתי לירידה במשקל או הפניה לניתוח בריאטרי. מקובל כי ירידה מתונה במשקל, אפילו 5% בלבד, עשויה לעזור להסדרת הביוץ ולשפר את התגובה ההורמונלית.

להשראת ביוץ, מקובל לתת בשלב ראשון קלומיפן ציטראט (איקקלומין) או מעכבי ארומטאז. מקובל כי כ- 80% מהנשים עם שחלות פוליציסטיות יבייצו בתגובה לאיקקלומין, ומקרבן 50% יהרו. רוב הנשים יגיבו לכדור אחד או שניים ביום (50 או 100 מיליגרם).  ההרינות מושגים בד"כ תוך מספר חודשים בודד, ולכן, במידה ולא מושג הריון תוך 3-6 חודשים, מקובל לעבור לקו טיפול שני.

קבוצת תרופות חדשה אשר נכנסה לשימוש, למרות שאיננה רשומה באופן רשמי להתוויית טיפול זו, הינה קבוצת מעכבי הארומטז (כגון לטרוזול), אשר משיגות כנראה תוצאות דומות ואולי אף טובות יותר מהאיקקלומין.

נשים שלא הרו עם טיפולי הקו הראשון, יוצע להן טיפול בזריקות גונדוטרופינים (FSH או hMG) כגון גונאל F, פיוריגון, במפולה, אווליפ או מנופור. חשוב מאוד להקפיד על המינון ולבצע מעקב צמוד לאחר התגובה השחלתית, כיון שנשים עם שחלות פוליציסטיות נמצאות בסיכון יתר לתגובה חזקה, וסיבוכים של מחלת גירוי יתר שחלתי והריונות מרובי עוברים.

קיימת אלטרנטיבה נוספת לנשים עם שחלות פוליציסטיות, המבוססת על ניתוח לפרוסקפי בו מבצעים כריתה של חלק מהשחלה או צריבה בעזרת מחט חשמלית. שיעור ההצלחה נמוך מ-50%. הסיכונים כוללים פגיעה בשחלה והידבקויות תוך בטניות. בארץ, הפעולה לא שכיחה וקיימת עדיפות לטיפול ההורמונלי.

חלק קטן מהנשים לא יצליחו להרות גם בטיפול בגונדוטרופינים ויזדקקו לטיפול הפריה חוץ גופית על מנת להשיג הריון. כאמור, הסיכון המרכזי בנשים עם שחלות פוליציסטיות המקבלות טיפול הורמונלי הינו ריבוי עוברים וגירוי יתר שחלתי. באמצעות הפריה חוץ גופית ניתן היום למנוע סיבוכים אלו כמעט לחלוטין. בטיפול הפריה, אנו קובעים את מספר העוברים המוחזרים לרחם, ובנשים צעירות מקובל היום להחזיר עובר אחד, ובדרך זו להימנע מהריון מרובה עוברים.

בנוסף, באמצעות הפרוטוקולים הטיפוליים הקיימים כיום, ויכולת הקפאת העוברים אשר השתפרה מאוד, ניתן היום באמצעות טיפול נכון וזהיר, למנוע כמעט לחלוטין את מחלת גירוי היתר השחלתי.

פרוטוקול טיפול נוסף המתאים לנשים עם שחלות פוליציסטיות, מבוסס על הפריה חוץ גופית בשילוב עם הבשלה חוץ גופית של הביציות (IVM), ראה ערך נפרד על הטכניקה.

אני מכיר את הרצון להורות והכמיהה לילד, המהווים את הבסיס לקיום המין האנושי, וטבועים עמוק בתרבות ובשורשים שלנו. אני מאמין שבאמצעות טיפול והכוונה נכונים, נחישות והתמדה, תצליח כל אישה להרות ולהקים משפחה.

פרופ’ אריאל הורביץמומחה במיילדות, גניקולוגיה ופריון

מטרתו של מאמר /סרטון זה הינו לספק מידע בלבד. הוא איננו מהווה חוות דעת, אבחנה, המלצה לטיפול רפואי או תחליף לייעוץ מטעם הרופא המטפל שלכם.