שימור פוריות הנו תחום מרכזי בטכנולוגיות ההפריה החוץ גופית. מאז הקפאת הזרע הראשונה בשנת 1953, והקפאת עוברים 30 שנה מאוחר יותר, הפכו טכניקות אלו לפרוצדורות שגרתיות בתחום. הדרך היעילה והמועדפת לשימור פוריות בנשים הנה על ידי הקפאת ביציות. בשנים האחרונות חלה התפתחות גדולה בתחום הקפאת הביציות, ושיפורים שהוכנסו לתהליכי ההקפאה, כולל הכנסת שיטת הויטריפיקציה העלו מאוד את שעורי ההישרדות של הביציות לאחר ההפשרה, והביאו ללידתם של מאות רבות של ילודים בריאים המדווחים כיום בספרות.
קיימות שתי קבוצות מרכזיות של נשים הנזקקות לשימור פוריות. שימור פוריות מסיבה רפואית, ושימור פוריות מסיבות חברתיות. הקבוצה הראשונה מתייחסת לנשים עם מחלה הפוגעת בשחלות או ביכולתן להרות בשל מחלה, והמעוניינות בשימור הפוריות לפני שיהפכו לעקרות בשל המחלה או הטיפול. מרבית הנשים בקבוצה זו הנן נשים המאובחנות עם מחלת הסרטן, והמיועדות לעבור טיפולים כימותרפיים או הקרנות הפוגעים בשחלה.
הקבוצה השנייה כוללת נשים המעוניינות בשימור פוריות מסיבות חברתיות, כגון נשים אשר טרם מצאו בן זוג, או נשים המעוניינות לדחות את הילודה מסיבות שונות. בנשים אלו, דחית הפריון עלולה להביא לירידה בפוריות בשל תהליך ההזדקנות הטבעית של השחלה, וקושי בכניסה להריון בעתיד.
עד כה, הותר בארץ שימור פוריות רק לנשים מסיבה רפואית. לאחרונה, אישר משרד הבריאות, הקפאת ביציות גם מסיבות שאינן רפואיות, לנשים בגיל 30-40 שנים.
